כמה הערות בס"ד בענין יחוס כהנים מאדם טוב וישר הרוצה בעילום שמו

This article was sent to us by an anonymous contributor who points out some tough issues with the Lakewood leaderships proposition that a private psak given by the likes of Rav Fuerst and Rav Bess based on information they personally heard from the family should go before yet another Beis Din. We already commented in a different post on the supposed new information, but we;ll just reiterate that if Rav Fuerst paskened that graves cannot force him to divorce, it would seem quite pointless to form a Beis Din to judge the graves.

ענין ההצעה להושיב ב"ד חדש לדון בדבר נישואין קיימים, עלה ברעיוני כמה נקודות שצריך לכאורה ליישב.

א: איך יבואו רבנים לדון את אשר כבר עשוהו, וכי לא שמעו מכל הסיפור, וכי לא יודעים שיש בזה זילותא דב"ד קמאי, וכי רוצים הם שבית דין שלישי ייעשה להם ככה, ואם כן את מי ימצאו שירצה לקפוץ לתוך הרותחין, ועוד, שמסתמא ימצאו דיינים ידידים אשר דעת נוטה לאחד מן הצדדים, וכי כזה נקרא בית דין נקי וכשר, וצ"ע.

ב: איך ידונו רבנים דיינים על בעל דין שאינו רוצה את הדין, יש ראובן הנידון שלא רוצה הדין, כי השואל קמא מנוחתו כבוד בלי עוררין, ושמעון המעורר לא צריך דין תורה לעצמו אלא הוא רוצה הדין על עסקי ראובן, ומי התובע ומי הבעל דין, ולמי בית נזקקין, ואיך יתיישב כל זה, וצ"ע.

ג: על פי רוב הדיני תורה של היום הם או פשרה או חומרא, קשה מאוד לקבוע בוודאות דין תורה, והרי בכי האי גוונא חומרתו של זה קולתו של זה, וקולתו של זה חומרתו של זה, ואיך נקבע דבר ברור.

ד: בדיני תורה סומכים על חזקה, או עדות, ובנידון זה חסר שניהם, ואיך ידונו בזה, הגע עצמך, הרי שהיה שאלה של בשר שחוטה ספק נבילה, וכי היו מתירים בלי עדים, או אם מצאו ירושה מלפני כמה מאות שנה וכעת באים אחרים בטענה שהם גם יורשים על פי כל התמונות של מצבות וכדומה, וכי יוציאו ממון על פי זה, וגם כאן לא שייך להביא לא עד ולא חזקה, יש דברים שמשכנעים אבל לא שמכריעים, ואיך ישבו בית בדבר שלא ניתן להכריע, וצ"ע.

ה: צד א' טוען שיש מכתב ספק מזויף של צד אחר, ואין לזה הוכחות ברורות אלא השערות וכדומה, ומנגד הם מביאים תמונות של מצבות ומסמכים, וזה ידוע שתמונות אפשר לזייף היום בקלות, וכל מסמכי ההגירה לארה"ב נעשו בשקר כי ברחו מאימת מלכות ופחדו שלא יתקבלו בארצות ועל פי רוב שיקרו כדי להינצל וזייפו וכדומה כידוע באופן שקשה לקבוע שום דבר שלא ידוע איש מפי איש, ואיך יסמכו בית דין על אפילו אלף תמונות ללא עד ראייה ממש, וצ"ע.

ו: בימי הגרע"א רצו לחדש סדר העבודה והקרבת קרבנות, ואחד מהמבוכות היה מה לעשות עם כל הכהנים שבאמת אינם כהנים, וכבר דן בזה בארוכה בקונטרס דרישת ציון וירושלים שבסוף שו"ת שאילת דוד, ומעולם לא הסתמכו על קברים ומצבות, וכדומה, אלא צריך עדים או כתב יחוס, ואלה היו מסורים מדור לדור, ובימינו כבר אין כאלה, ואיך אפשר לקבוע יחוס בלי זה, וגם האחרונים בדור החפץ חיים נתחבטו בקושי זה ולא כתבו בפשטות לקבוע על פי כל אלה הדברים תעודות לידה ומצבות וכדומה, וצ"ע.

ז: במשנה סוף מדות איתא שב"ד של כהנים היו יושבים בלשכת הגזית ובודקין יחוסי כהונה, ע"ש, משמע שלא כל בית דין יכול לעשות את זה, שהרי היו כמה בתי דינין בהר הבית כדאיתא בריש מס' תמיד ובסוף מס' ראש השנה, אלא משמע שצריך בית דין מיוחד של כהונה, וכהיום לא נעשה כדבר הזה או הנשמע כמוהו, גם בדורות האחרונים לא קיבלנו ידיעה על כזה בית דין ליוחסין של כהונה, וצריך עיון היטב אם יושיבו כזה בית דין אם יש תוקף להכרעתן, וכיון שמסתבר שאין הכרעתן קובעת, מה הרויחו, הרי סוף סוף אינו אלא קביעות ניהוג במצב ספק עד שיבוא אליהו זכור לטוב, ומאי אולמי האי בית דין מהאי בית דין, הרי אין הספק ניתן להכרעה, והשואל להחמיר יחמיר, וכעת הדת ניתנה להקל, ומה שייך כאן בארצות הגולה קודם ביאת המשיח לעורר ולהושיב בית דין, הרי בלאו הכי לא שייך לא לדון ולא לפשוט ולא לקבוע, וצ"ע.

ח: לכאורה למי שמעיין בפרטי השאלה מבין לבד שכל העסק בזה והפרסום יש בזה משום המדבר בפגם משפחה אין לו מחילה עולמית, ואף על פי שנראה עטוף בכוונות טובות, בכל זאת כתוב ופרשו השמלה בבית דין דהיינו בפני הדיינים סמוכין ומומחין לדון, לא בפני עם הארץ, וכאן הדברים נופלים על אוזני מפיצי השמועות, וצ"ע גדול איך להינצל מהמדבר בפגם משפחה, משמע אפילו שמאריך להסביר מעלתן, טובתן באמת הוא השתיקה וההשתקה, כידוע.